בין הרגש וההיגיון מפריד קו מאוד דק,
כל כך דק שקשה להבחין בו.
במיוחד בזמן קבלת החלטות.
כשהרגש מעורב בהיגיון או ההיגיון מעורב ברגש
הכל פשוט מתערבל.
אתה מנסה לחשוב בצורה הכי אובייקטיבית שאתה יכול
אבל אתה לא בטוח בעצמך.
כשאתה חושב על משהו בתור משהו הגיוני
אתה מתחיל לחשוב לעצמך
שאולי גם בדבר ה"הגיוני" הזה שככה אתה מכנה
מעורב הרגש הזה.
ואולי זה הפוך?
ההיגיון גונב את הרגש, והרגש את וההיגיון.
זה כמו שני אנשים
שניהם דוברים דברים הגיוניים למדיי
אבל ידוע לך בוודאות שאחד מהם משקר,
במי תבחר לתואר דובר האמת?
הדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה להמר, לנחש,
ואז אם אתה צודק - מעולה!
אבל הבעיה מתחילה כשאתה טועה.
פתאום אתה מתחיל להבין למה האיש שמשקר משקר,
ואז אתה מאשים את עצמך על חוסר ערנות.
זה אמנם מוזר להגיד אבל האמת היא,
שכשהרגש וההיגיון מתערבבים,
אין כל כך היגיון בהגיון...
בהצלחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.