דמעה בעין, סדק בלב
לא ניתן לסבול עוד כאב
במקום מבודד, מהבית רחוק
אין כבר שום הבדל בין הבכי והצחוק
הוא יושב וכותב, מנסה לשפוך הכל
לספר על הכאב שכבר אינו יכול לסבול
בשתיקותיו ובחיוך הוא מסתיר את האמת
שבגלל כל השקרים מתחילה להתקמט
הוא מוקף באנשים, אף פעם לא לבד
אך מעולם הוא לא הרגיש כ"כ מבודד
רוצה לצעוק אל העולם, פשוט לפרוק הכל
אבל הוא בן זכר, לבכות הוא לא יכול
אז הוא ממשיך לחייך, כאילו כלום לא מפריע
ואז זה מתפרץ, בטעות, בלי להתריע
אבל למרות הכל, הוא עוד לא מסוגל לבכות
הוא מוציא את כאבו במכות וצעקות
כי יש לו דמעה בעין וסדק בלב
הוא לא מסוגל לסבול עוד כאב
במקום מבודד, מהבית רחוק
הוא כבר לא מבדיל בין הבכי והצחוק |
