ערבול הקלפים במכונת הזמן,
מערכת הנסיבות
דלוקה,
מעלה עשן.

תרגול ההסברים המורגלים,
קליפת השום
חשובה עכשיו.

לא להיכן כי אם כיצד,
כל הקליפות של כל החבטות.
לא בשובע כי אם ברעב
מורגשות החוליות החלשות.

סרבול המנועים מקשה לקשור
רצף של תואנה
וחידלון.
כלאחר יד הם נלכדים
בספירה הפוכה
אל ההסבר.

שכלול המגננות קיבע יכולת אל-חלד,
הכול מבריק מבחוץ
כשהשבר מתחיל מבפנים,
מבטיח לקיים חורבנו.

לא בזכות מה, אלא מה שנעדר,
כל הטיפות של כל החרטות.
בחוסר ולא בשלמותו,
מתכווץ לסירוגין לב הסיבה.

בשכפול שאדם מכסה לעצמו
השתפלויות השלכותיו,
זוויות לזהותו.
הגימור עושה
את כל ההבדל.

זלזול סך הדברים
לסכום של חלקים,
שהם פחות
מעצמם,
לא רואים משמאלם ומימינם.

לא בחסד כי אם בזכות,
ננעלת הקביעה הסופית,
אין היא אמת, גם לא תזזית המקרה,
כך סמכו עצמם הדברים
על פני ההחלטות.

שקלול הפלחים ושברי הקליפות
הוא הנקודה,
שלאחריה
אין עוד.