היא שאלה אותי פעם נוספת "האם זה באמת נגמר?"
לא ידעתי לענות לה, מתי זה בכלל התחיל?
תמיד שם זה מרגיש נכון, שם אני יכול להיות עצמי
בחלומות אני מי שרציתי להיות, יכולתי להיות

אבל למה כל כך רחוק? למה דווקא שם?
במקום המתוק והעמוק הזה אני אומר מה שפה אני בולע
מראה לך מה אני מרגיש וחושב, ויודע שיש עוד סיכוי

המציאות היא הטשטוש שבין הלילות, הרגעים המתים שבהם הכל
מעורבב.
עבור מאי וודאות אחת למצב בלתי אפשרי אחר
רק רוצה להשתחרר, להוציא קצת אור מן האפלה ששוררת פה בחוץ.
לדעת שעשיתי את המיטב עם עצמי, שלא עוד יום גמור.

אבל רק במקום כל כך רחוק,רק שם
במקום העמוק והמתוק הזה אני אומר את מה שאני פה אני בולע
מראה לך מה אני מרגיש, אומר לך עד כמה זה כואב, ויודע שיש עוד
סיכוי

אז מה שנשאר זה היום הטפל, לקחת אותו ולא לוותר
זו מלחמה יומית נגד אויב המרירות, אבל מלחמה של כל איש בנפרד.