תמר מנור / פנטום |
האהבות שלא מימשנו,
נאספים כולם אל פסגת הר קרח.
שם, חשופים לרוחות ולקור,
יושבים כל מי שכמעט והיינו.
הם צופים בנו ונדים בראשם:
"למה לא השכילו, בראותם קונכיה בחולות,
להרימה, בטרם יסחפוה הגלים."
התדע?
המחשבות עליך מצליפות בי בלילות-לא-שנת,
אטומות לתחנוני שיניחו לי, הכל עבר.
בחסרונך אתה נוכח בחיי במלוא עוז וכאב,
כפנטום באיבר שנגדע.
פנטום - תחושת כאב באיבר שנקטע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|