פוסעת בתוך מסע אין סופי
אל תוך שפיות הדעת.
מנסה לצלול לתוך אגם התובנה
ומעלה בחכתי עוד השכלה תת הכרתית.
הזיה מגרדת חתיכת רגש
ממעמקי הלב.
צועדת אל תוך ריק אימתני
אל תוך תקווה מחוספסת
אל תוך ניסיון להגיע
לשגרה עייפה מאולצת...

העצב התפשט ונגע בהכרה
במין תחושה קרירה
כמו מגע של גוף לוהט בשיש.

מרירות רגעית אך קיומית
ארוזה היטב בתוך השלמה.
השלמה עם מצב
עם תפישה
עם ראייה
עם בדידות.

שקט השתרר בחדר.
מגיפה את התריסים
מפחדת שהאור לא ישטוף אותי
בחיים.
בחיים אחרים.

עוד משהו מאותו הדבר.

חוזרת מהלוויה ארוכת שנים
מותירה קבר לבן שטוח, ללא מצבה.
לא מביטה לאחור -
עכשיו עוצמתי מאמינה בעצמי
עכשיו זה הזמן שלי להוכיח חיים:
מחליטה ועושה בלי מילים.
מנטרלת עצמי מכל רוע ורעל סביבתי,
מציבה יעדים, פועלת לפי אין-כללים
זורקת את ספר החוקים שכתבתי,
מוהלת בתוך אגם התובנה צבעים פסיכודליים
חסרי משמעות אך מציפי רגש ואהבה
הופכת שגרה מאולצת לשלווה נעימה בעלת ריגושים רגעיים
משנה תפישה, גישה, ראייה -
מחליפה משקפיים, משילה את כאבי מעלי,
משילה את אבק השנים...
נותנת אמון בעצמי, בכוחי, בדרכי.
אני הקובעת את חיי, אני מחליטה את דרכי
אני האלוהים האדירים של עצמי!

פותחת חלונות ותריסים
נותנת לאור להציף, לחמם, לערסל אותי
בחיים.
בחיים שלי!
בחיים הטובים שבחרתי לעצמי!

14.8.07