אזהרה - הקטע הבא מכיל חומר מזעזע לאנשים שעדיין נשארה להם
טיפת רגש לחיות. בעצם, מומלץ לא לקרוא! ולא להסתכל על
התמונות!
בבראשית פרק ב', ציווה ה' את האדם לשמור על גן עדן.
"אך האדם בנה מכונה ויהפוך עצמו למכונה ואת הגן לא שמר;
והאדם מאס בגן האלוהי וימלא את הגן במכונות יצירות ידיו;"
(מתוך הספר שעדיין לא נכתב בתקווה שלא ייכתב)
ליל יום ראשון 29/7/7 נסענו אני ואחותי מאשדוד לאשדות יעקוב,
קיבוץ צפונית לכינרת. הדרך הייתה ארוכה מאוד, כארבע שעות בקצב
שלי, כי אני אוהב לנסוע בבטחה. שני קמ' לפני שהגענו לקיבוץ,
בפחות משתי דקות לעצירה מוחלטת, לפתע... בום!
עשר דקות לפני...
נקבת תן ושמה ספיד מביטה על מכונות הברזל הגדולות והאימתניות,
החוצות את קרחת היער פעם בדקה.
לחיות, קרחת היער, שהיא בעצם כביש, נראתה כקליפה של ביצה
המבצבצת מתוך עכוז תרנגולת, כאילו נתקעה לעולם בשלב ההטלה.
בלילה, אפשר לראות רק שני עיגולים מסנוורים ומעט מגושי הברזל,
שהופיעו מייד אחרי. ספיד רוצה לחזור לצאצאיה שנטשה זמנית בצד
השני בכדי להביא להם מזון.
קרחת היער האפורה מחלקת את היער לשני חלקים: חלק שבו אפשר לחפש
אוכל וחלק שבו אפשר לשמור על המשפחה. לכן, מידי ערב, עת
החיפושים, היו התנים יוצאים. בד"כ התנים יצאו זוגות זוגות,
עוברים במהירות לצד השני ומחפשים לצוד חיות קטנות או למצוא
נבלות. לאחר שבן זוגה של ספיד, זריזי, נמחץ למוות תחת משאית
דוהרת, ספיד היתה עוברת לבד את הכביש במהירות לצד השני ומחפשת
פגר של חיה בכדי להביא שלל לגוריה. לעיתים היתה מצליחה בציד
ולעיתים לא. הלילה הזה היה ליל ציד גרוע וספיד חשבה לוותר
ולחזור הביתה לגוריה.
כעשר שניות לפני...
אני מביטה בהשתאות על אורות המכונות המתקרבות אלי ומתרחקות
ממני במהירות. לו רק הייתי יכולה להיות מהירה כמו המכונות,
אולי הייתי תופסת יותר שלל באמתחתי, אולי זריזי עוד היה... אני
מעריכה ומחשבת מהר את המהירות שתאפשר לי לעבור לצד השני לפני
שתפגע בי מכונה. מסתכלת לימין ולשמאל ולא רואה דבר. מכינה את
עצמי לקפיצה, ואופס... מגיחה מכונית.
לא... בום!
ובחזרה למכונית...
דקות לעצירה מוחלטת, לפתע מגיח תן. הספקתי לראותו אך ורק
בתזזית העין, לא יותר. הסתכלתי על הכביש שהיה צר ואפלולי. כביש
מפחיד, דו-סתרי מהיר. בד"כ כשאני עובר בכביש ובמיוחד בלילה,
אני מסתכל טוב מאוד שאין איזו משאית שלא תמעך אותנו. אבל התן
שעבר לי ולאחותי בדיוק שנייה בשדה הראיה לא היה שם מספיק בכדי
שאבלום. או שבעצם נסעתי מהיר מדי בשבילו, 60 קמ"ש!
אמנם ניסיתי לבלום, אך לא יכולתי לסטות מהכביש. היה חשוך
ופחדתי לעשות תאונה חזיתית. דרסתי את התן.
המכונית קפצה לאוויר ונשמעה דפיקה חזקה. אחותי צרכה ופרצה
בבכי. נכנסתי להלם זמני אך הייתי מספיק פיקח בכדי לא לעצור
באמצע הכביש המהיר ולהמשיך את 1.8 הק"מ האחרונים לקיבוץ.
הגענו לקיבוץ. חיבקתי את אחותי שיבבה בבכי והרגעתי אותה. לאחר
מכן, יצאתי החוצה ושמעתי קול חזק של אוויר יוצא. התקרבתי לגלגל
הקדמי-ימני וזיהיתי חתיכה לבנה וגדולה של משהו תקועה לי בתוך
הגלגל. הוצאתי אותה מהגלגל והבנתי שהחתיכה הזו, שכביכול נראתה
כמו ציפורן גדולה, ניקבה לי את הגלגל. ושעוד מספר דקות כבר לא
יהיה לי אויר בגלגל. התבוננתי שוב מהר בחתיכה הלבנה והבנתי
שמדובר בשן ולא בציפורן, ושבעצם אין מה לחזור ולחפש את התן
בלילה האפל הזה. נבהלתי ומייד זרקתי את החתיכה הזו. לייד
הגלגל, הכנף נמעכה לגמרי, לא משאירה כל צל של ספק- התן לא שרד!
אחותי בוכה- "בוא נחזור, אולי נוכל להציל את התן". ואני אומר
לה - " אני בטוח שהוא לא שרד", מנסה לחסוך את כל התיאורים
הפלסטיים המזעזעים לאחותי הרגישה, אך לשווא. "וחוץ מזה, לכי
תמצאי וטרינר בשעה הזו, כשאנחנו לא מכירים, כמעט, אף אחד כאן.
לאף אחד בין כה וכה לא איכפת, הרי הם שמו כאן כביש ארור באמצע
שמורת טבע, לא!?" ניסיתי להסביר לה.
מיהרתי למכונית ונסעתי לפני שהגלגל יתרוקן ולא נוכל לזוז כלל.
למחרת, לאחר שהחלפתי גלגל, הלכנו לחפש את התן. זאת הייתה נקבה.
מצאנו אותה שרועה בגן היפה שהיה מחולק לשנים, כך שהכביש הארור
עובר באמצע. השמש יקדה עליה. היא הייתה שלמה לגמרי, חוץ משביל
של דם, שזרם לה מהאף, כנראה עקב פגיעה בראש.
אני בד"כ לא נוהג במכונית כי התנאים בארץ לא כל כך נוחים
לנסיעה, בלשון המעטה. רק כאשר אין ברירה , אני לוקח את האוטו
ונוסע. בד"כ זה באוטובוס. דווקא כשלקחתי את המכונית באותו יום
דרסתי תן, מה הסיכוי שזה יקרה?
כנראה, לא נמוך. הרי, רוב המקומות בהם שמים כבישים היו שייכים
לטבע, לא? וכניראה זה לא אכפת לאף אחד, כי למחרת, יחידה מיוחדת
שמנקה את הגן הוסיפה עוד תן לערימת המוסר-זבל שלנו, שלפחות
נראית מצוחצחת ויפה.
בכל אופן, המסר שאני מנסה להעביר זה:
סעו באופניים ובתחבורה ציבורית ואל תתנו יד להרס הטבע!
מידי יום נדרסות בארץ עשרות חיות ואולי מאות. גם הקמת מפעלים
חדשים באה על חשבון הרס טבע רב. הגיע הזמן להתעורר לפני שיהיה
מאוחר מדי.
אנו חלק ממערכת אקולוגית שהתפתחה לאורך מליוני שנים- מערכת
מאוזנת! אנחנו מפרים את האיזון בטבע ועלולים לגרום, לבסוף,
לתגובת שרשרת, שתביא עלינו ועל הטבע כולו אסון והרס גדול.
אנא תנו יד למלחמה בהרס הטבע!
"וייתן אלוהים את אותותיו בטבע, אך האדם חרש; ותכה חמדנותו של
האדם את שכלו בסנוורים; ותקשה את ליבו ודמם, כדממת מכונת הברזל
במנוחתה; אוזניים לו ולא ישמע, עניים לו ולא יראה, פחד לו ולא
ישמר לנפשו; ואלוהים מאס באדם וימח את הקשת בענן; ויחדל אלוהים
לעשות למען האדם; והאדם כרע אפיים ארצה ויצעק זעקה גדולה
השמיימה, אך אין קול ואין עונה; והאדם נשאר בגפו, עבד לעצמו
ולחמדנותו, לדיראון עולם ולנצח נצחים סלה; "
(מתוך הספר שעדיין לא נכתב בתקווה שלא ייכתב)
| 