הייתה לי פעם מוזה.
הסתדרנו נהדר, אני והיא,
באמת.
יום אחד,
מתישהו אחרי הגיוס אני חושבת,
היא התחילה לצאת לחופשות מחלה.
וכל פעם ליותר ויותר זמן.
עד שבסוף, אי שם לפני השחרור,
היא נעלמה סופית.
שלחתי אימיילים, התקשרתי,
הבטחתי 150 אחוז בלילות וסופ"שים,
נשבעתי להתנזר מחדר כושר ותיפוף!
אם רק היא תחזור...
והיום היא חזרה, או ששלחה מחליפה.
ההרגשה דומה, אבל גם קצת שונה.
וכתבתי המון, זה לא נחשב.
זוהי ההתגשמות של חמש דקות
שנועדו
להראות לה
שהיא חשובה.
תישארי?
בבקשה?