אילו רציתי ללכת , כבר הייתי הולך מזמן
מעביר את הזמן,
מעשן סיגריות כאילו היו אוויר לנשימה.

אמצע הלילה הולך לאיבוד,
אימא אומרת שמספיק לי לשתות,
שאפשר גם לכתוב בלי הטיפה,
שלא כל כך מרה לי.
היא עוזרת לשכוח,
אימא.

שלמה ארצי שר ברקע על דרכים משונות לומר שהוא אוהב
ואני לא מוצא את עצמי.
הייתי עם אישה יפה.

ניסיתי,
חיי החברה לא מתאימים לי עוד
והפכתי אדיש,
שום דבר לא מעורר,
בי השתאות.

לא כתבתי כבר המון זמן,
לא שמח ולא עצוב הייתי עד עכשיו
ושוב זה התפרץ,
הרגש, חוסר האונים.

דמעה ירדה לה על לחי שיבשה,

משהו בשבילי, לא רצוני,
דיברתי עם חברה לשעבר ושוב פרפרתי,
פעימות, פעימות,
כמו בימים טובים,
אבל שוב לא אופטימי, כי ידעתי,
שאין לי חיות ואין בי שמחה.

כואב לי לכתוב וכואב לי להיות,
לא רוצה שידעו אבל רוצה בכל זאת לצעוק.

עוד קצת ואתגבר, זה מה שאני תמיד אומר
וזה נדחק, לא מתממש, גווע בין חוסר השפיות שלי והנורמליות של
העולם והאנשים החיים בו.

גלגול, חוסר ברירה,
נשמה תועה בעלטה ותנועה.

רגישות.