כריסטופר ישב במרפסת וכמו כל דמות בדיונית
עישן עצמו לדעת
מילא ריאותיו חשיבות עצמית
ופלט מרמור מהול בתובנות נפזרות.

"מה שטוב בילדות ההן"
הוא פוסק
"הוא שמחת החיים
הטעם, האנרגיות..."
חיפש מילה בעברית ולא מצא -

"...הן יעשו הכל
יכרכו סביבך
ירימו אותך ואתה תשאל למה
תחשוד שירמו אותך
תבדוק מתחת לשטיח
ולא תמצא כלום
רק נעורים מתפרצים
ושיניים ישרות

כמו המקל הלבן שלחשה לי בטלפון
אני מתגעגעת אליך
למי ממני בדיוק את מתגעגעת, מגרפה שכמותך?
לידיד הטוב שלך
או לדמות המוסיקלית המקוונת
או אולי לזה שגהר מעלייך
או תחתייך
מה את אומרת?"

המקל נותר מבולבל
תשוש.

כריסטופר קם והלך למיטה
מול הטלוויזיה הוא נוהג בלילות
להרהר אודות מיניות האדם
כך טען.

עשרים דקות אחר כך
הוא כבר גמר
אך האישה בצג ממשיכה לגנוח.