|
השיר האחרון שאכתוב בחיי יהיה על
כך שלא קיבלו אותי לחוג לכתיבה ספרותית.
לא יהיה זה הספדי. יהיה זה הספדה של שירתי
כלומר זו שנכתבה כבר
על זו שטרם הספיקה להכתב;
שיר-ביניים חטוף כמטפחת לבנה ממכונית נוסעת.
לא אני היא המתאבלת. לא אני היא הרוכנת
על הבור, המשליכה מטה קומץ אותיות לפרידה.
פרידתי תהיה עניינית גרידא:
פעם שירה, כעת לא. השירה היא זו
שצריכה להתאבל על עצמה,
ואני רק שליחתה. אל
תירו גם בי. |
|
|
לאחרונה הגיע לי
פקס שהבהיר שיש
איזשהו בלבול
ביני, זה שמאשר
את הסלוגנים,
לבין כותב חביב
שמבקר אותם.
קודם כל, אין
שום קשר, זה
כאילו שהייתם
משווים את
ידיעות לנחמן
אינגבר. אבל אם
כבר, אני הרבה
יותר שנון.
זה שמאשר את
הסלוגנים, אין
לו איגוד
מקצועי, אבל הוא
חושב שהוא שנון
בכל זאת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.