אני עומדת על גשר, למטה הים הסוער.
תוהה בליבי, מה נמצא מעבר.
דמעה זולגת מעיני, מתמזגת.
מסתכלת על האופק המתקרב.

הכול נראה כול כך שקט.
יושבת על המעקה.
רק רחש פעימות ליבי נשמע בחוזקה.

חושבת לעצמי עוד דקה אני נמצאת איתו.
אני אהיה שייכת לו.

כול חיי עוברים לנגד עיניי.
הילדות, הנערות, הבגרות.

בבקשה תכתבו סוף אחר להצגה!!!
אל תתנו לי למות.
אני רק ילדה או בעצם נערה, או אולי אפילו אישה.

מחליטה לצאת מאזור הסכנה.
מגרדת את עצמי מהמעקה.
חוזרת חזרה אל האדמה, שבה אל התחייה.