|
זוכר שרצית להיות
אמן רעב
בדירת גג, מאכיל יונים
וחתולה.
והבטחת לא להפסיק
לכתוב
ואף פעם לא לעשן.
רצית להיות ער בלילות
ולישון בימים,
עטוף בוילונות
כהים.
זוכר שרצית להיות
טוב אליה,
לא משנה מי תהיה
ואף פעם לא לבכות
בפניה,
רק כשתיפרדו.
והבטחת להמשיך לקרוא
את כל הספריה העירונית
מקיר אל קיר.
הנה אתה רעב
ללא אומנות,
בקומה אחרונה,
בלי שמיים, עם תריסים
סדוקים
ואור שבור נכנס.
עם יונים שמגרגרות
ומעירות אותך
וחתולה שנושכת
את הרגליים.
ומעשן עשר סיגריות ביום.
והנה היא טובה אליך
אבל לא נמשכת.
ואתה בוכה
בפנים
כל פעם שמניח
עליה עיניים.
הנה הספרים
שהפסקת באמצע
והשירים שלא רצית
להמשיך. |
|
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.