הנה שוב מחשבות
מרחפות מעלי
בועות עגולות
של צבעים מוגזמים
ממילה למילים
משורה לשורות
שירים על דפים
ששוכבים במגירות

הוא יושב לו שם בצד
ילד זקן, אבל עדיין ילד
שלא ביקש הרבה
להתאהב, לאהוב, להיות נאהב
לנשק, להתמלא, לצחוק, לישון
להחזיק הכול, לא להיות שוב אחרון
אבל במקום, הוא ממשיך להיות לבד
יושב בצד
מחכה לאבא שירים אותו למעלה
אבל אבא שוב עסוק
הוא מתעצבן, אך מחזיק בפנים את האיפוק
לא רוצה לשים לאהבה הזאת סוף פסוק
הוא קם בערב, על פניו רואים שהוא מחוק
מעלה פיהוק
לא ביקש הרבה
פשוט כל כך רצה חיבוק

יושב בלילה שוב מול העט והמחברת
מאזין לכל צליל ומנגינה שמתנגנת ברקע
החדר ריק
מסך לבן של דיכאון שמנגן סימפוניה ערבית
הצלילים מרחפים מעל ראשי
שורטים לי ת'ידיים חותכים ת'אצבעות
מיתרים חדים שמנסרים את הצוואר
הכול מלאה כאב שנאה ודם
אבל בסך הכול כל מה שניכתב זאת התשוקה

תשוקה מלודית של חלוקי הנחל
ממלאת את האוויר בריח ליל אביב
הקיץ הראשון שנכתב על דף
המילים הראשונות מתקופה ישנה
שנשארת לי בראש ולא יוצאת
נאחזת בציפורניה נלחמת כמו פנתר
הצלקת השלישית שבקופסא קטנה אני שומר
הריח לא עובר, נישאר איתי
מעלי כענן כבד של גשם
שמזכיר לי את עורך הרח והחיוור
את עינייך המלטפות
את שפתייך לוחשות-
לי אהבה בסוד
ידייך מחזיקות
את מה שאי אפשר לתפוס או לרסן
נפש פרא
חיה רעה רעבה לבשר
הצימאון מתגבר הופך לייצר שגובר
ועולה על כל רצון להיגיון
דמיון, רגע של היפנוזה
הכול חוזר אחורה
נרגע חושב על מה שקרה
חתלתול יושב לו בפינה
מגרגר לעצמו
מלקק את ידו
מסתכל לי בעיניים
ונעלם לחשכה