- אני אגיד לך למה זה קורה
את בנאדם מרתיע. לא, לא בדיוק מרתיע...
איך אני אגיד את זה...
- תפסיק לגמגם ופשוט תגיד
- אה אוקי... פשוט, איך אני אגיד זה...
- כן...
- אני חושב שאת נותנת לאנשים הרגשה שהם מיותרים. את ממש לא
רצינית, בזה שאת רצינית מידי. לא נקשרים אליך, כי את זו שלא
מאפשרת.
- עכשיו באמת איבדתי אותך, אתה יכול להסביר במילים של אנשים
את כל הסיסמאות הגרנדיוזיות שלך?
- אוקי... אני מניח שבתור בחורה צעירה ואינטיליגנטית,
כבר הבנת שאת לא קלה במיוחד
- תמשיך...
- פשוט לפעמים את נותנת הרגשה לאנשים, שהם קצת מפריעים לך
בשלוותך הפנימית.
- שלוותי הפנימית? מצטערת, לא נראה לי שאני מחזיקה אחת
כזאת...
- אני מתכוון שיש לך עולם משל עצמך, ורק שאת רוצה להתחבר
לאנשים את יכולה, הם לא יכולים לעלות לך על התדר.
- אתה מנסה להגיד במילים עדינות (או לא ממש) שאני סנובית?
- את סנובית רגשית.
- אני סנובית מה?
- כן, את סנובית רגשית. את לא נותנת לאנשים להקשר אליך.
באמת שאני לא יודע אם את עושה את זה במודע או לא, זה מה שאת
עושה.
- זה איך שאני מדברת?
- זה איך שאת מתנהלת.
- אוקי... מעליב קצת, ספגתי...
מה אתה מציע לעשות?
- שאלה טובה
- אני יודעת, תשובה טובה יש לך בשבילי?
- לא.
- לא??
- לא. כי זה הרי לא משנה מה אני אגיד זה פשוט ככה, היה ויהיה.
- זיינת לי את השכל שעה על זה שאני סנובית רגשית,
שאני מרחיקה אנשים וגורמת להם להרגיש לא נוח ועכשיו אתה בוחר
לשתוק?! עכשיו?!
- אל תהיה תמימה ואל תנסי לעבוד עלי... את כל מה שאמרתי פה
ידעת כבר קודם. ופתרון בשבילך אין לי, כי אין כזה.
אולי פשוט תפסיקי להיות אריסטוקרטית, תנסי לשחרר, תפסיקי לברוח
מאנשים ומעצמך. לא יודע... תזדייני יותר...
- אני חושבת שאהבתי אותך יותר שגמגמת.
- את רואה, סנובית...
מפחדת להתלכלך, לדבר על דברים אמיתיים עם אנשים אמיתיים,
מה מפחיד אותך?
- אם לא הייתי ממהרת הייתי עונה לך, אבל ממש כבר אין טעם, אני
חייבת לטוס.
- היי סנובית, אני באמת מניח שכלום לא ישתנה, אל תצפי ליותר
מידי.
אם רק הייתי יודע למה אנשים כל כך מפחידים אותך... למה
כששואלים אותך משהו על עצמך את פתאום נורא ממהרת? מה מפחיד
אותך?
- אתה עדיין מדבר?
בלי קשר לכלום אני באמת נורא ממהרת
אז יאללה הייתי פה...
נהיה בקשר, נפגש בהזדמנות.

- בטח למה לא,  בהזדמנות...