לידיה קולקוב / שדה להבות נצחי |
נכרכת באש חסרת תוחלת.
להבה לוחכת. חונקת.
נותרת לנשום, נשימות רפויות...
עד ידום הכאב.
עשן מחריב את צליל התקווה,
נשמתה נובלת בשממה.
רוח כזב תישא עמה פרפר לבן,
חגה במעגלים
סחור, סחור
קצוות האופק מתפוגגות לאיטם.
והסהר יחוש באובדנה של הנערה.
ניצני המוות אוחזים בגופה.
אנקת כאב משתחלת מגרונה.
בתוכה
לבה נשבר,
אך ממשיכה לרקום אשליה
בחיפושיה אחר אהובה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|