כבר אמצע אוגוסט, עוד ערב חם,
אני מחכה לה, כמעט ונרדם,
היא מתקשרת, מספרת על יום עמוס,
וכמה המציאות שלה הם כמו סוד כמוס,
מה את אומרת, אולי נצא קצת לשתות,
בכיף, אני תיכף מחליפה, אל תתן לי לחכות,
ואני מספיק לנתק במדרגות וכבר מתניע,
בכל זאת, זה הכי רחוק שהצלחתי קרוב להגיע.

אנחנו כמעט ידידים, בדרך אני חושב,
אבל אולי הפעם, נצליח קצת להתקרב,
והיא כבר באוטו, שוברת שתיקה,
לא מהססת בג'ינס קצר וגופיה דקה,
אני מחליף דיסק ומהדק חגורה במבט ישיר,
יוצאים, מחליטים לצד הטוב של העיר,
והיא מדברת, על קריירה וגם חוזה,
וכמה שהחיים מחייכים או משהו כזה.

כמעט ואין חנייה, למרות שלא מאוחר,
מסתדרים בשוליים, ונכנסים לפיק-אפ בר,
המקום די מלא וקצת יותר אפלולי,
אני ממלמל, זה לא בשבילי,
היא לא מהססת ותופסת מקום טוב באמצע,
מוסיקה שקטה, שנות השמונים ברקע,
סיגריה כבר אצלה בפה, מבקשת אש,
היא הדבר הפשוט הכי יפה שיש.

הבר נראה פשוט, מאפרה וקצת חמוצים,
אפילו התאקלמנו מסביב, עם חיוכים מאולצים,
מתחילים עם בירה, חצי או שליש,
רק מהחבית, אולי נוכל אמיתי להרגיש,
כוס ועוד כוס, וברמנית מחוייכת,
עוד לא הגעתי וכבר בא לי ללכת,
זה לא עושה לי טוב, פעם הייתי רזה,
והיום יש לי בטן מלאה, עלייה או משהו כזה.

מיצינו את העניין, אולי נתקדם,
היא אומרת ומציצה אצלי בשעון הדומם,
אני מזמין לשנינו ליקר די מחוזק,
שיזיז את הראש וירוקן לי את הארנק,
והיא מרוצה, פותחת לי עוד כפתור,
מדליקה עוד סיגריה ומרימה את הג'ינס מאחור,
אני שותק ומעלה חיוך קצת מתוחכם,
מה לעשות, האידיוט הכי אינטיליגנט שקיים.

אמרנו, עוברים לוויסקי, למרר ת'עניינים,
בינתיים מתחילים לעזוב, האנשים הישנים,
היא מזמינה אירי, אני לוקח מאלט,
הכיסאות שלנו מתקרבים, לאט לאט,
ושותים נקי, הקרח נותר נמס בצד,
היא מלטפת ושולחת לי גם יד,
ואני מרכין ראש, מציץ לה לחזה,
יש לה מה להציע, אני חושב, או משהו כזה.

נשארנו די לבד, משמרת לילה נגמרת,
לא הרגשנו, והשעה ממש מאוחרת,
הקופסה שלה ריקה והחשבון שלי מלא,
משאירים טיפ, יוצאים מחובקים, או משהו כזה,
וחושבים מהר, מדברים לאט, מבלי להרגיש,
שנינו, השיכורים הכי שפויים על הכביש.

מצטערים, זה האלכוהול, לא מתוך בחירה,
היא מדמיינת, אני הוזה,
והלילה נגמור, אצלה בדירה,
זה על הכל, או משהו כזה.