כשהיינו אצל הפיצה אמרת שלא היית רוצה להיות כמו אבא שלך.
אני הסכמתי ואמרתי שאתה לא לוזר.
מאוחר יותר באנו אליי ולא עמד לך הזין ונרדמתי מהשעמום. אתה
נשארת לדבר לעצמך מול המראה ולמחרת על הבוקר זרקת אותי. אמרת
שנמאס לך מזיוני המוח שלי ושאני טיפשה.
הבטחתי לך שאף אחת לא תאהב אותך כמוני אבל זה לא עזר.

נשארתי לשכב במיטה עד לבוקר שאחרי, אמא שלי באה להביא לי מרק
וחומרים כימיים נגד צינון קיצוני.
אח"כ כשקמתי מהמיטה היא הביאה לי אורז. ניסיתי להסביר לה שאין
לי עצירות ואני סתם בדיכאון אז היא אמרה שגם זה יגיע.
והיא צדקה- לא יצא לי קקי שבוע שלם.
ביום השמיני כאבה לי הבטן עד כדי התפוצצות מיצי מרה ואמא לקחה
אותי לחדר מיון.
אבא שלי הגיע מיד כששמע את הבשורה על האופנוע מבאר שבע.
הם ישבו שם שניהם וחיכו שאצא מהמפגש האינטימי שלי עם הרופא-
הוא עשה לי חוקן ואז הכניס לי אצבעות לפי הטבעת כדי לוודא שהכל
יצא.

כשיצאתי מבית החולים הייתי עייפה והלכתי לישון.
למחרת קמתי עם דלקת ריאות חריפה ושוב הלכתי למיון. הם התפלאו
איך לא גילו זאת ביום שלפני ואמא שלי התלוננה על רשלנות
רפואית. הרופאים נבהלו מהאשמות ובאומץ ניגשו למלאכה דימיונית
עם עודף תשומת הלב.

הם השקיעו בי כמו שבלונדיניות משקיעות בשיער שלהן. כמו
שסיגריות משקיעות בסרטן. כמו שאמא לי משקיעה בדאגות.  
אחרי שבועיים נראיתי פחות חיוורת ושלחו אותי לראות סרטים
מצוירים בבית.
אני עשיתי דווקא וראיתי סרטי פורנו .

לא זזתי מהמיטה כמה שבועות והרגשתי שהמוח שלי נרקב מרוב
מחשבות.
אמרתי לאמא: "אמא, המוח שלי נרקב" אבל היא אמרה שזה שום דבר.
בגלל שהיא אמא שלי החלטתי להקשיב לה והמשכתי להירקב מתחת
לשמיכה.

ראיתי את כל סרטי הפורנו הישראליים שהפיקו חברת סקס ליין וכן
חלק נרחב מסרטי הפורנו האמריקאיים. אז עברתי לסרטי מערבונים
ולא הפסתי לאונן כל עוד ג'ון ויין נשאר על המסך הרחב.
אח"כ עברתי למשהו קצת יותר מודרני וצפיתי בכל הסרטים שג'ק
ניקולסון שיחק בהם. גם כניצב. הסרט האחרון היה "הניצוץ" ומשם
גלשתי לסרטי אימה.
לא יכולתי שלא להרגיש את נוכחותך בראשי כל הזמן וקצת נבהלתי
שהסרטים לא מסיחים את דעתי כצפוי.

שוב אמרתי לאמא: "אמא, נרקב לי המוח" ואז היא הסכימה לצאת
לטיול בחדר המיון הקרוב לבית.

הרופאים עשו לי המון בדיקות ונראו מודאגים. אמא שלי ניצלה את
רגעי המשבר ולא עזבה את מכונות השוקולד שבמסדרון הראשי.
בחדר איתי שכב ניצול שואה. דיברנו קצת והיה נחמד. בכל זאת אני
חושבת שלי היו חיים קשים משלו.
אותו זרקו הנאצים, והוא לא היה לבד. אבל אותי, הו אותי....

אחרי יומיים של בדיקות גילו שיש לי סרטן בראש. שאלתי אותם אם
זה בגלל בעיית ההורמונים אבל הם אמרו שזה בגלל שחשבתי יותר מדי
מחשבות רעות וחיכיתי יותר מדי זמן עד שבאתי למיון. אמא שלי
פרצה בבכי והתלוננה על רשלנות רפואית.

בכל מקרה לי נשאר בערך שבוע לחיות, אבל הכול יצא לטובה.
אמא שלי תקבל המון פיצויים עד היום שבו תתפגר ואתה תתחרט על
שזרקת אותי ותתנצל ותתאבל עליי ותקדיש לי המון תשומת לב ...