"אולי זה, היום האחרון, של חיי.
אז אולי כדאי, שאני אתוודה, על כל חטאיי",
אמר לי האיש הזקן.
"יום אחד אתה תתעורר, ותראה שכל, חבריך כבר הלכו,
לא עזבו אותך, אלא ברחו.
אולי מעצמם, או מבני אדם אחרים,
ברחו מהעולם או סתם מהכלבים.
כמו שכולם בורחים".

"אם זה היום האחרון, של חיי,
אז אני רוצה לשתף, בכל עוונותיי",
אמר לי האיש הזקן.
"אני חי כבר הרבה שנים, עשיתי כל כך רע,
לאנשים שמסביבי.
סך הכל רציתי, שיהיו בקרבתי,
סך הכל רציתי לא להיות בודד.
אני יודע,
זה לא כל כך מעודד".

להבין ת'חיים, ולהבין שטועים, לפעמים זה תמיד,
וזה לא מנחם. לא, זה לא מנחם אותי.

"אני בטוח שזה, היום האחרון, של חיי.
אתמול בלילה נשברתי וצעקתי די",
אמר לי האיש הזקן.
"אני לא יכול לסחוב יותר, אני מותש מלהרגיש.
אז איפה האיש,
שיפסיק את המאבק,
אני לאט, לאט, לאט,
נמחק".