הרוח שנשבה בעוז ואימה
עימה היא כיבתה כל זיו של תקווה
כל עץ שפרח
הופשט במפעלים
על כל שדה מוריק
נבנו בניינים
אין שירת ציפורים אין עץ מניב פרי
נכחדו ענפי הזית נכחדו גם הרובים

יש אך כל עמום בכל מרחב נשמע
קול הנקישות שמכה המכונה

ראה עתיד נער זו היא המכונה
עם כל מכה היא יוצרת
עתיד שלא נברא

זה לא אתה נער
אינך המכונה
אינך הבורא אינך הנברא
אתה הלוחץ
על כפתור ההפעלה

אנשים עם עניבה בראו את התבנית
כל עיקול ביצירה
הוא התגלמותו של העתיד

האנשים האלו נער
נעלים ממך
הם התפתחו מאלוהים
מהצלם שברא
הם הנעלים ששרטטו את התבנית
מצלמם

הם הנעלים אז מה אתה?
אם אתה לא תפעיל
תפעיל מכונה

הרוח נושבת מתנועת המכה
מה הם יוצרים שם אדם או מכונה?
או רם מהבנה
אתה מביט בתוצר
אין בו רוך
רק שביב מתוכנת
הוא יציר המכונה
הוא תחליפך

אתה שוכב על המכונה מוכה בנקישה
אתה רואה עתיד נער
העתיד משיל אותך
מהמכונה יוצאים צלמך
את ידם מרימים ובגרונם חונקים
לעתיד הנברא
הם אינם שייכים