מכירה את הקלישאה הזו "זו לא את, זה אני?"..., כמובן שאת
מכירה.
ברור שזה אני!

אחרי כל הפעמים שניסית להתקרב, שהושטת יד, שהשתדלת, שרמזת,
שאמרת, שרצית.
כן, זה אני.

הרסתי הכל, אני יודע. הרחקתי, התרחקתי, שמרתי מרחק, התביישתי,
חששתי, קפאתי, נאלמתי דום, נעלמתי, התנהגתי בגסות, בחוסר
סבלנות..., כלפייך, שאהבתי.

ברור שזה אני.

עם נטיה מגוחכת להרס עצמי, חוסר בטחון שמרתיע אפילו את הקרובה
ביותר, שגורם לה שלא לרצות אפילו לנסות. להרחיק, לוותר. שגורם
לנתק קשר, להעלם, להתעלם, לסנן. שגורם לה להבין שהיא לא רוצה
יותר, שהיא מרימה ידיים, שאבדה התקווה, שאין חדש תחת השמש,
שהכושי לא יהפוך עורו והנמר יוותר במעטפת חברבורותיו. שלא יהיה
חדש וזה שלא פעל ויזם לא יזום, לא ישתנה, לא יאזור אומץ.
וכשיגיע האומץ, הוא יהיה מהוסס, חסר בטחון, מלאכותי, לא אמין.

את תוותרי, תרימי ידיים, תתנתקי, תעלמי.

ברור שזה אני.

אני שהרחקתי מעליי את הקרובות ביותר, את אלו שרצו, שקיוו,
שניסו, שנתנו סיכוי, שרמזו.
קטן ומבוהל, מסתגר בפינה, נחבא אל הכלים, נעלם אל הצללים, נאסף
אל הרוחות. חסר תכלית, חסר תועלת, נטול סיבה, הכל ובעיקר לא
כלום.

ואת רצית, אני יודע, את הרגשת. אולי קיווית, אולי רמזת, ואני
לא עשיתי עם זה דבר. את שאלת והתעניינת, אני הייתי אדיש, אחר
כך חסר סבלנות, בסוף מגעיל, אנטיפת, דוחה.
לא מתאים לי, לא איתך. ההתנהגות הזו לא אופיינית.
רציתי, באמת שרציתי, אפילו ניסיתי לפעמים, אזרתי אומץ, אחריו
עוד קצת, אבל לא מספיק, וכשזה הספיק היה כבר מאוחר, את ויתרת.
שלושה ימים? אולי ארבעה? את ויתרת, אמרת נואש. במבט מפוכח
לאחור בכלל לא יכול להאשים אותך, היו לך כל כך הרבה סיבות
לעשות זאת, כי ככתוב:

ברור שזה אני.

ויודעת מה? לא רק איתך, זה קרה גם אחר כך.
זה קרה גם עם ההיא, שערערתי כל כך את בטחונה העצמי.
שהרימה ידיים ויצאה אל החופש אחרי שיצאנו בקושי אך חודש.
ואילו אחת שממני קיבלה לה פרחים גרמה לנו לצעוד בכיוונים
הפוכים.
ומישהי אחרת שאליי מרגישה סיפרה לי לפתע שחזרה מפגישה.

ברור שזה אני.

יש פה דפוס.
באתי בתלונות לכל העולם, קראתי בשמות, התעצבנתי סתם, לחינם.
אולי אני טועה, אך זה לא סביר, אני הוא ההולך עם הראש בקיר.
חשבתי שתביני, אך זה על שום מה? לא יודע אפילו לעורר מהומה.

ברור שזה אני.

אסיים בהתנצלות, מכל אחת שניסתה ורצתה, ואני דפקתי הכל.
שיר המעלות, אבל לא לי. חסר תועלת, שלילי.
סליחה. זו לא את, זה אני.