אדם ישכח מה אמרת ומה עשית אבל הוא לעולם לא ישכח מה גרמת לו
להרגיש
בלוגיסטיים בפוטציאל הם אנשים שיש להם הרבה להוציא, רק שברגעים
הקריטיים העט לא תמיד שם, הדף נעלם כלא היה והשקט הנדרש
מהסביבה - איננו.
כך גם אני מוצאת את עצמי עם רצון לבלוג משלי, עם קהל שלי,
שבחיים האמיתיים לא מכיר אותי. לחבוש מסיכה ולהחשף בלי חשש כמו
הרגעים האלה ממש עכשיו - רגעי האכזבות שלי - מעצמי ומסביבתי,
משברי האמונה עם אנשים מסויימים היקרים לליבי יותר וגם פחות,
מהסוג שמוציא את הלב מהחזה רק מרוב שאכפת לי - אכפת לי מאנשים.
לא משנה לי מה יגידו, משנה לי איך הם יגרמו לי להרגיש.

חלק א'
על חברויות ומה שבניהן
מכירים את חברי הילדות שאתם נמצאים איתם בקשר של on&off, גם אם
תתנתקו ותריבו, תפגשו אחרי תקופה ותשלימו פערים, כל זאת בתנאי
שמה שאותם אנשים גרמו לכם להרגיש לא הותיר סימן בזרם הרגשות
שאתם רוכשים כלפי אותו אדם ואני לאו דווקא מדברת על אהבה, אלא
על רגשות בכלל (הערכה, ידידות וכו'). אז נתקלתם ברחוב?
התלהבתם, התחבקתם, דיברתם, קבעתם להיפגש איזה יום והנה הטלפון
מצלצל ואתם קובעים התנחלות קלה באיזה בר שכונתי או בית קפה
עירוני פלצני ומתקשקשים על הא וגם על דה אם אתם חבר'ה בשנות
ה-20 או בימי רווקותכם קרוב לוודאי שכמה ימים לאחר מכן בסופ"ש
הקרוב תצאו לקרוע איזו מסיבה או תקבעו לבילוי נוסף, תהפכו שוב
לחבר'ה, תעשו הכרות עם הידידים הכי טובים הנוכחיים של חברי
ילדותכם איתם הם מבלים בימים אלו ואם ניתן לאמר "תקועים אחד
בתחת של השני ברגעי השעמום" חברים טובים אמרנו?שיהיה. כך מעגל
ההכרות שלכם מתרחב, אם מצאתם בין אותם חברים טובים עוד חבר'ה
שהתחברתם אליהם, ראו זאת כזכייה בלוטו, אך טרם טקס הכתרתם
לחברים הטובים שלכם כדאי לוודא מספר דברים:

1. שאותו "מתחבר" שמצאתם אינו מאוהב בחבר הילדות שלכם (כבר
שכחנתם עסקנו בחברי ילדות).

2. שאין לו כוונות מיניות ורומנטיות אחרות כלפיכם (כן, ספרו
לאדם אחר על קשרים שמתפתחים מידידות, אני יכולה לכתוב על זה
ספר - לא תודה!)

אלו שני חוקי היסוד העיקרים בשרשרת ואופס... עוד חוק שלישי:
3. במקרה של ידיד שהוכר דרך חבר ילדות אל תהיו דיפלומטים יתר
על המידה - חבריכם מילדות לעולם לא יעריכו זאת.

וכך, אני פונה לסיפור שגרם להר הגעש שבי לרתוח בקרבו:
כמו שאתם מתארים לעצמכם גם אני ניתקלתי בחברת עבר, מהסוג
שהיינו מבלות יחד ואיזה יום התנתקנו בגלל ריב שאף אחת מאיתנו
לא זכרה, מאז המפגשים השנתיים שלנו היו ימיי הולדת, לאחד מהם
אף הגעתי כאילוץ מתוקף הרגשת ריחוק מהדהדת, חברה משותפת טרחה
לגעור בי באלגנטיות, לבסוף הערב נתגלה כמוצלח לאחר שיחה מרנינה
עם ידיד/מכר עבר. אז הנה, המפגש הגורלי "כדופק במפתן דלתי"
נתקל בי ברחוב, או שמה זה היה קניון.
לאחר כמה ימים הטלפון כבר צלצל והמקום על הבר כאילו המתין
בסבלנות רק בשבילנו, שני כסאות בדיוק במרכז הבר הומה האנשים.
לוקיישן בלתי מוצלח לשחנ"שים (שיחות נפש) קורעי לב?! אם כך,
הסבירו לי מדוע אנשים שופכים את ליבם בפני הברמן, בעצם זה
האלכוהול, אבל שיהיה.
אווירת שחרור מזו הנמצאת על בר מעץ שאינו מתכתי, מסחרי או סוג
של תפאורת פלצנות מאולתרת עם משקאות (בין אם רגילים ובין אם
לאו) קורעי כיסים, זוהי אווירה בעלת איכות התנועה לשחרור הנפש.
אז שתינו חצי ועוד חצי ועוד אחד... הלו?? אנחנו נשים יש לנו
הרבה על מה לדבר. הטלפון הבא לא חיכה לסופ"ש ואת "החבר'ה
החדשים שלה" כבר הכרתי במהלך אותו שבוע. את מקומי וחיבורי
מצאתי מהר מאוד, כך לפחות חשבתי: שנינות איכותית נלהבת, הומור
ציני מרנין ואישיות אחת מפוצלת.

יום שבת: ההזמנה
בשבת של איזה שבוע קבענו יציאה "נדבר אחרי התכנית החביבה" כך
סיכמה איתי החברה. התכנית נגמרה - שיחה, עוד שיחה ואין מענה,
התא הקולי כמעט ששובר קופות והנה שיחה אחרת מהבהבת מתנתקת
ואחרי הודעת SMS נחמדת "האם תרצי עמנו לבוא לשבת" לא, זוהי
אינה חברת העבר, מדובר בחבר'ה החדשים "המתחברים" הזמינים.
"בוודאי" אני עונה "האם שאלתם את ידידת הממלכה (חברת העבר)"
טלפון לגבירה והנה היא עונה מתלהטת בעצביה כאילו קרס עולמה
"אבוי" "אבון נעשה" "האם שכחת שקבענו יחדיו יציאה?".
"האמנם רצית לצאת אז מדוע אין מענה בטלפונך המצלצל" והנה
בהתחשבות יתרה, מזהה אני קול הקורא לעזרה "הצילו השתחנ"שות
דחופה" ואני, מודיעה לחבר'ה החדשים 'אני יוצאת עם החברה, אם
יסתדר נצטרף אח"כ'. לאחר שעתיים של דיבורים בכוס קפה מגיעים
החבר'ה לישיבה וקובעים תכניות לשבוע ולשבוע הבא.
עוברים כמה ימים ונשאלת השאלה האם בדקנו את הקריטריונים לאנשים
חדשים? כאן, מתגלים לפתע הפתעות. אחד ה"מתחברים" חשף התאהבות
חד צדדית של אחד מחבריו הטובים, מאוהב בחברה שלי והיא לא רוצה
ומכאן מתפתחת לה שיחת חירייה קטנה, עיוותי רגעים ומילים שהשטן
אינו מתבייש להגות. כך, חברת הילדות הולכת כמאמינה. מוסרת לי
"אני אוהבת, אך צדך הוא אינו העיקר, לי ידידים בנים שבי
מאוהבים בלעדיהם (למרות שאינו אוהבת) אין לי חיים)".
וכך, הטרגדיה משחררת אזיקים המשלחים את נפשי לחופשי, עם חברים
כאלה אוייבים אינם נזקקים, הם מסתתרים כאילו היו "מתחברים"
וטובים.