לבנה גיל / החוט |
החוט שמחבר בין הלב לעיניים, אולי לשפתיים אצל אחרים.
כולם נולדים אתו, כל אישיות מתמודדת עם עובי אחר.
אני נולדתי עם עבה במיוחד - הוא לא נקרע, מתעקש להישאר.
הוא מציק, מגרד, נמתח ללא רחמים כשהדופק עולה,
הוא גורם לעיניים לעשות עיגולים, והפה תוך שניות בשטויות
מתמלא.
אני משתוקקת לרגע שבו ייקרע - אני ארגיש זאת ללא כל צל של
ספק.
אני אדע אז את החופש להיות אני, ואולי אוכל סוף-סוף לנשק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|