|
יש בה נטייה לסלוח
למת
הוא כבר לא יכול
לעולל לה
מאומה.
מצווארה
קולר המורא הוסר
לשונה
מכבדת זכרו
זה לא עולה לה
דבר.
רק לעתים הוא חוזר
בשעת לילה
הדור בחליפה מחויטת
חי כמו תמיד.
היא שומעת קולה:
לא! לא!
הרי ראיתי גופתו מורדת
לבור
אשר כוסה בשכבות כהות
של רגבי עפר.
בהקיצה
היא מדדה
בין טפחי חלום
ומציאות
ידיה מגששות אל
המתג שידליק
את האור.
אולי בחלוף שעה
תוכל לנשום לרווחה
לנוח
כמו המת. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.