|
פעם נגסת בפחד ובמוות.
אבל עכשיו את שבעה
מהחיים.
פעם לימים לא היה
סוף.
וכל רגע נמרח זמן חיים שלמים.
פעם אחרונה שאת בורחת
עד האופק.
לרוץ לשמש ובחזרה.
לשמש ובחזרה.
היו שנים שגעגוע
היה שמיכה היה שריון.
אבל עברה שנה - הנה גדלנו - והשריון
קטן מדי.
היו בדים - חוטים של אושר
שנמתח עד לאינסוף
וכל חוט נתווה לגעגוע
ולימים שלא חולפים.
פעם אחרונה שאת בורחת
עד האופק.
לרוץ לשמש ובחזרה.
לשמש ובחזרה.
להיצלות בתוך
כדור ענק
של געגוע וחוטים. |
|
|
לאה, אולי תשבי
לנוח?
את נראית ממש
לאה.
אפרוח ורוד
מסתלבט על לאה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.