עד שנפרשה לנו זירת משחק,
הגבול הצפוני כאן, הדרומי בשנה הבאה.
אני סופרת ימים מ וימים ל בעודי חוצה את המגרש, את המשפטים שלך
מלקטת וסופרת
בזהירות, שלא יאבדו לי החוטים שנפרמו מבגדיך, שערות שהשרת
בתמימות.
הספירה הנוכחית שלי היא כזאת
עכשיו אנחנו ארבעה ימים לפני השנה שלפני כל השאר
מיון התאריכים שלי מצא לעצמו דפוס, נקודות פתיחה קטנות
לאחוז בעץ, לעצום עיניים, לספור מחדש.
השנה היא הגבול הדרומי ואני עומדת ומחכה שתופיע והעולם
מרים ומנחית אותה שנה אחת קדימה.

הקדיש שנשבר מהפה של אבא שלך
ירה לי בבטן שלוש פעמים
היריות סתמו לי את האוזניים פעם אחת
כמה שנים אתה חי מאז

דיאלוג של מתחבא וסופרת
מתנדנד ומתפזר, מתנדנד ונקטע,
אתה זורק ממני צחוק אינספור פעמים
הנה, לפני שנה סיפרת בדיחה;
קח, שים את זה בחדר של אח שלך,
תדמיין.