לא תדעי כמה שתיקתך צורבת
אני קורא לך בלבי אך לשווא
באמונה גדולה ודואבת
מחכה נצח בגהינום שלי עכשיו

לא ידעתי כמה יום אחד יכול להיות ארוך,
כשאת לא לצדי
מחכה לך אהובתי,
מחכה לך שתדעי

איך רגשותיי מיטלטלים כך כמו עלה ברוח,
כשאת משסה בי מבטים
איך חיים של בן אדם,
הופכים בהינד עפעף מאיתנים לחבולים

לא אדע דבר כי כזאת היא האהבה.
לנצח אחכה בשממת השתיקה,
כשבמקום אור שמש, צלך מכה בי סנוורים.
בואי! אקרא לך בשקט, תני לי חיים!

קיץ 2007
איך שאהבה משסעת את היצירתיות...