נמאס לי להיות אותה ילדה קטנה
שקוראים  לה סיפור לפני השינה
שבוכה בכאב ומחייכת באושר
ובכזאת תמימות מאמינה ליושר

לא מחכה לאביר על הסוס הלבן
שייקח בכזאת קלות מכאן
שנברח מהפחד ונתעלם מהכאב
ומאמינה למילים "אותך אני אוהב"

בורחת לי מהממציאות המרה
דוחקת את השקרים שלך לפינה
לא רוצה להאמין בכאב הגדול
מה שאני מנסה הוא בעצם יכול

נותנת חיוך כאילו הכל טוב
אבל עצובה כל-כך אם מסתכלים מקרוב
מעבר למבט העצום שמסתכל על כולם
בוכה לי כאילו לא בכיתי לעולם

שותקת שאחרים מדברים
נותנת מה שכבר כולם מקבלים
שמה עליי בגדים כאילו מישהו יגע
סופרת את השניות שיזוז המחוג

בורחת לי מהממציאות המרה
דוחקת את השקרים שלך לפינה
לא רוצה להאמין בכאב הגדול
מה שאני מנסה הוא בעצם יכול.