להט וחיות.
חיי היו רצף של אירועים משמחים. חייתי במהירות גבוהה, בתשוקה
עצומה לחיים ובאהבה רבה לאישתי  ובעצם לכולם. דברים רבים
וטובים כולם התרחשו והכל נעשה בשקיקה , אני זוכר התלהבות מכל
דבר. אהבתי וחילקתי אהבה לכל מי שרק נגעתי בו. והרגשתי את
החיים חדים , חיים מאוד.

להט, תשוקה .
כך הרגשתי בפעם הראשונה, פחד והתרגשות באותו הזמן. הדבר היה
מדהים בעיני, היא כל כך יפה , גם עכשיו כשהיא שוכבת על מיטתה,
מיטת היולדות. והוא , יפה לא פחות. תמיד חשבתי שהם נראים מכוער
כשהם יוצאים אבל לא , יופי, ללא ספק היה שם. היא כרעה וצרחה
וגנחה והרעישה כמו מקהלת נשים שלמה. וכל מה שיכולתי אני לחשוב
אודותיו זה איך זה שגם עכשיו , ברגע שתמיד מהצד היה נראה לי
כל כך חלול, סתמי ומכוער, איך זה שגם עכשיו היא יפה. זורחת.

להט
חום גופו להט , אני זוכר את זה ברור, חד , רותח כמו שלא ראיתי
מעודי , הוא הזיע כל כך הרבה שכל מה שנותר לו זה רק להתחמם ,
ולהתחמם. הוא היה כל כך קטן ותמים. עוד לא הספיק לזקוף לעצמו
מעשים טובים, או רעים. אבל מה שהתחיל בתשוקה גדולה, באהבה כנה
לחיים הולך כנראה להגמר , בשביב של תמונות קטנטנות ואישה אחת
עצובה.  עצובה ויפה.

לוהט
אלוהים לא אמור לעשות דברים כאלו. גם בתור אדם שלא מאמין בו
אתה כועס עליו. אני זוכר את הערב עצמו היטב. עישנתי בשרשרת
במסדרונות בית החולים. עשרות פעמים גערו בי וצעקו עליי לצאת
החוצה, עד שהסתכלו בעיניי , ועזבו אותי. כל מי שראה את שני
העיגולים השחורים שהיו מרוחים על פרצוף כבוי ועייף הבין מייד,
"מסכן אוו מסכן, אתה נראה כמו מישהוא ששעולמו חרב עליו."
ואני רק השבתי במבט כועס , "כן "  אמרתי. והם הלכו.

מתקרר , מתקהה.
אני לא מעשן, לא שותה ואוהב את אישתי.
ישבנו כל הערב , בביתנו , היא צעקה, היא בכתה .
שתיתי , עישנתי כמו קטר,  ובפעם הראשונה בחיי, שנאתי אותה שנאת
מוות.
להט עז של רוע התפשט בגופי ומצאתי אותה אשמה בהכל! "למה נכנסת
לחיי?" צעקתי באותו הערב לפחות עשרות פעמים, בצורות שונות, אני
חושב בכל הצורות שהאלכוהול ידע להוציא מפי.

להט החיים שלי דעך.
כעסי על החיים , על אלוהים , עליה , עליו , על הרופאים
המטומטמים שלא מצליחים להציל חיים. כעסתי על כולם.
ישבתי בוהה בנר, מתבונן בו נידף ברוח עדינה וכמעט נכבה , שוב ,
ושוב , ושוב. זה היה נר נשמה ורק כשהוא נגמר הבנתי שישבתי
והתבוננתי בנר במשך עשרים וארבע שעות. ואני חי , ושרדתי , והנר
לא, הוא כבה.

להט חיות הציף אותי.
להזכיר , לזכור , להציל , לעזור. להגיד לכולם להיזהר , "זה לא
ייקרה שוב , זה לא צריך לקרות לילדים" אמרתי בהרצאות עשרות
פעמים. אנשים הנהנו בראשם ורשמו עצות, ואני באמת מאמין בכל
ליבי שהצלתי מספר תינוקות . 'להם זה לא יקרה'.

להט תשוקה מינית בלתי נשלטת.
גרם לנו להמשיך בחיינו, כנראה כמו שהחיים עושים. אשתי ילדה בן
נוסף. ואחריו עוד שניים. חיינו המשיכו לכאורה כרגיל.

אך פתיל חיי נשזר בשלו , ועם הנר שלו שנכבה בכל שנה, נכבה גם
חלק ממני.
ואלוהים עוד לא מחזיר תשובה , וכנראה שתהיה עוד מלחמה גם בשנה
הבאה.
ושוב נרוץ כמו כולם לחתוך פתילי חיים של ילדים של אמהות אחרות
שמדברות בשפות אחרות.

אבל הלהט אוווך הלהט שלו , ואני מתגעגע. ויש את כל הזמן
שבעולם, אבל אצל חלקנו הוא עצר.
לא היה כאב, לא יהיה לו ילד, והסיפור שלו על ילד שלו שמת אחרי
הלידה , לא ייכתב לעולם.  

ומי יענה לנו על השאלה, מי, איך החלטה של רגע, איך קומץ מילים
, משפט אחד, חורץ גורלות.
בלהט הרגיל שלו, אמר , זה בסדר , לכו לנוח , אני אלך במקומכם .
אני אבוא מחר לעזור אל תדאגו. סיבוב קצר ואני חוזר.

"סיבוב קצר ואני חוזר"

לזיכרו