בחמש אחרי הצהריים היא חשבה ללכת הביתה. הגשם יורד חזק
והרגליים הולכות מהר.
בחמש אחרי הצהריים אף אחד לא חושב שהוא יהיה פה פתאום, מולה.
כל כך הרבה זמן לא היה פה , מולה.
לא היה פה , בכלל.
כל כך הרבה זמן היא חיכתה, קיוותה, ופתאום, הוא כאן.

היסוס קצר

שלום מהיר

מה אתה...

חיפשתי אותך, אומרות עיניו,

למה לקח לך כל כך הרבה זמן? שואלות עיניה,

את אוהבת אותי?

אהבתי פעם.

ועכשיו?

שתיקה.

מבט חטוף בשפתיו. כבר חמש וחצי, הוא בא לנשק, היא הולכת אחרוה.
אני עדיין אוהב. אני... אני צריכה ללכת הבתי.
אל תלכי. היא הולכת. אני אבוא איתך. לא. אולי מחר? מתחילה
לרוץ. רגליה כבדות והיא רצה.
כל כך הרבה זמן חיכתה שיבוא. שיאמר לה את המילים הללו בדיוק.
כל כך הרבה זמן. יותר מדי זמן.