מחשבותיי לוקחות אותי הרחק מכן
למקום שבו העצב כל כך מוכר
אני עוצמת את עיניי הדומעות מדם
מרכינה ראשי על הכר
נותנת לגופי החלש
להתחבר לנשמתי שכבר מזמן לא כאן
אני נושמת בכבדות רבה
בולעת חצי כדור
מתפללת שיגיע ללבי ישר
לוקחת שאכטה מג'וינט
ומקווה שלפחות הפעם זה פחות יכאב
בחלומותיי
מדמיינת שקט שלא מחריש את אוזניי
ושלווה
שלא ידעתי מעולם
מסתובבת סהרורית בביתי שלא ידע אהבה
וחושבת על הכדור הבא
לילה תל אביבי  טיפוסי
והמון עשן שמטשטש את עיני כל העובר ושב
מיניות מזויפת מול ריקנות כואבת
כדור שמתמוסס בתוך משקה
ותור לשירותים שרק הולך ומתארך
ואני
שמבחוץ הכל נראה כל כך נפלא
כואבת כבר את יום המחר