לא, אל תנסי להמציא את המשחק
הכללים כבר נוסחו
השעון כבר התאפס
שמעתי את הכלבים
נובחים בלילה
שמעתי אותך
טורקת את הדלת בבוקר
ואת חושבת בוודאי
שהעולם עכשיו מרוכז במקום אחד
לא, אל תנסי לכתוב את המילים
אל תשכתבי מחדש את ההיסטוריה
המרחקים לא יתקצרו
הכעסים לא ישתנו
אל תבקשי ממני
להסביר לך איך בוכים
בסופו של כל יום
אני שוב חוזר אלייך
ואת אינך
לא, אל תנסי
להמציא את המשחק
שומע את ההודעות במכשיר
שומע את קולך, מבשר לי
שאין לי למה לחכות
אז למה לעזאזל, את מתקשרת
בדיוק כשיורד הערב
וכל החנויות סגורות
ואין אוטובוס לצאת מן העיר
אל תנסי להאמין, שאין לך ברירה
המילים כבר נכתבו, המשחק כבר התחיל
עכשיו זה אנחנו
או מה שיישאר, אחרי שנתפרק לאלפי רסיסים
שום דבר לא יתחבר
שום קיר לא יישבר
אני שומע בבקרים, סיוטים מתעוררים
הולך לישון בלילה, עם סכינים בבטן
זו שוב את, שמחייכת מעליי
יורקת דם ומעליבה
זה שוב אני במציאות, שמנסה להירדם
לשכוח אותך
אם את אומרת, שאת לא חוזרת
אז למה אני, מתעורר בבהלה
בכל שקשוק מפתח, בכל רעש מכונית חונה
הסוף נראה נכון, זו תמיד ההתחלה
אל תנסי לגנוב את התור
אל תיקחי, את מה שלא שלך
אוסף את השברים
לוקח ללב את כל מה שיש
ובסוף היום, שוב נשאר לבד |
