הוא כנראה לא שומע אותי.

זה קורה לפעמים,
ככה סתם פתאום,
שאני משתגעת.
בלילות כשאני מניחה את הפלאפון על האף, מאזנת אותו בשיווי משקל
מטורף ומתחננת שיתקשר כבר כדי לגאול אותי מהמצב הדביק והכואב
שאני נמרחת בו...
והוא לא מתקשר.
אני מרגישה את הקשר העדין שהיה לנו מתפורר ונעלם כלא היה.יודעת
שאם לא אתקשר אליו היום, רוב הסיכויים שהוא גם לא, ואז הכל
ייעלם כאילו כלום לא קרה. כאילו הוא לא נגע בי דאג לי הקשיב לי
רצה אותי...
המצב שאני נמצאת בו כרגע כל כך הפכפך, כשרק הוא נתן לי את
התחושה שגם הרגל השניה יכולה לצאת מהקבר ושאוטוטו אני מתחילה
לחיות. אז למה שלא תשאר איתי עוד קצת ? בבקשה ?
נגמרו לי הכדורים. אני לא יודעת מה עושים בלעדיהם כבר. ואני לא
יכולה לאהוב את הגוף שלי בלי שהוא יאהב אותו גם, כמו שהוא
אהב... ודבר אחד קטן יכול לתפוס אותי חזק בחולצה ולמשוך אותי
לתוך התהום בלי בעיה.
שוב מצב ביניים שכזה.
אני לא חושבת שאצליח לעמוד על הקצה בלי ליפול, בטח שלא לצאת
ממנו, ככה לבד, כשהוא לא פה לידי.
איך שהכל נהרס כל כך מהר.