הדירה מג'ייף, גם שתי הבריטיות המגעילות האלה שב"yes" שבאות
לנקות את הבתים המטונפים ביותר באנגליה, ויוצאות משם מרוצות
כשהכל מצוחצח, לא יעזרו לנו בבית שהגעתי אליו. אני ו-2 חברות
טובות שלי יחד באותו חדר שיש בו רק מיטה אחת עם 2 עמדות מזרוני
צבא מגעילות. אז יש לנו YES. נהדר.
אני גרה עם חבורת נרקומנים, שלא יודעים כלום מהחיים שלהם, חצי
מהם בכלל קטינים, 6-7 איש בדירת 3 חדרים+סלון, בלי גז - בלי
מכונת כביסה - בלי מקום בתוך הכיור העמוס בכלים לפני 23486764
שנה - מנהלת עבודה מרוקאית עצבנית שמחפשת זין מאיזה אחד שהוא
סתם עובד מכוער עם פוזה בשמיים וכל היום מתרוצצת לו בחור של
התחת והוא לא שם עליה בכלל - והכי הכי גרוע, חול ולכלוך ובוץ
על הרצפה שגורם לך להתעצבן בדיוק לפני שאתה נופל מת מחזרה
מעבודה מתישה ורוצה ללכת לישון - אתה חייב (בשביל לא ללכלך את
הסדינים היחידים שלך שמשמשים גם לעבודה וגם לבסיס) לרוץ לשטוף
את הרגליים במקלחת הכי מסריחה שיש ביקום עם אור אדום-צהוב
שיוצא מהתקרה ועוד שניה נופל, עם גוש ערבוביאדה של שיערות כלב
בגודל סוס (!!!! אני לא מגזימה)  ועוד ושער ערווה של מישהו שלא
התקלח המון זמן וארוחת הבוקר+צה'+ערב שלו הוא בופ טוב וקססה
שתמיד איכשהו עם המזל המנחוס שלי - עפה לתוך הנעליים שלי.
חברה שלי אומרת שאני מוצאת נחמה בכל גבר שאני רואה...אני לא
יודעת. חברה אחרת סתם מושפעת.
לפעמים זה כל כך עמוק ואמיתי, הרצון הזה להעלם שאני לא יכולה
להתכחש אליו.......
אני מסתכלת במראה ולא מוצאת שום דומת אדם מביטה חזרה.
עיניים מתות, אדומות, שקועות, אף אדום, חצ'קונים של מחזור
שבכלל לא היה אמור להגיע ואין לי מושג מה קורה איתו, שומן ועוד
שומן ועוד שומן, ואין בי נשמה. אין בתוכי כלום.   מרגישה כל כך
ריקה שאני לא מבינה איך אנשים ברחוב לא עוברים ממש דרכי.
מרגישה כל כך חשופה ללכת ביישוב שאני גרה בו עכשיו, שאני נתקפת
פאראנויות שכולם מסתכלים עליי וששום דבר לא אמיתי והכל באיזשהו
מטריקס מטורף ואני מחפשת את הדלת להכנס דרכה ולעבור לעולם
אחר.
מרגישה שנעלמתי ורק קליפה נותרה בחוץ כדי להזכיר שהייתה כאן
מישהי, שפעם היו לה חלומות ועקרונות ורצונות ושאיפות וכשרונות.

עכשיו אין כאן כלום.
אני אף אחת.