אני לא אוהבת אותך יותר!
בא לי לצעוק את זה עליך עד שסוף כל סוף יכנסו המילים שלי לראש
שלך- אני לא אוהבת אותך יותר!

אבל את/ה תשאר/י מתחת למסכה שאני לא יאלץ לפגוע באלמוניות שלך
לטובתך, לטובתי אני לא יודעת בכלל עם את/ה יודע/ת.
אבל את/ה נמוג/ה בטישטוש לאט לאט עד שאני לא מסוגלת לראות אותך
לצעוק לך שתקח/י לי את היד ולעזעל תציל/י את עצמך, מעצמך.

אולי כדאי שגם אני אוריד את המסכה שלי או אנסה את חלקן, כי אף
אחד לא באמת יודע מה מתרחש לי בראש,
אני יותר חכמה מרוב האנשים שאני מכירה, אבל אני לרוב חכמה יותר
ומסתירה את זה - אף אחד לא אוהב שוויצרים.
אני אוהבת ללמוד בצורה חולנית ומשתעממת בקלות, אולי זאת הסיבה
שרציתי בך באופן כה נואש - את/ה עניינת אותי! לראשונה בחיים
שלי לא השתעממתי ממחזור הרעיונות שנמצא בכל האנשים הסובבים
אותנו, לראשונה ראיתי משהו מקורי.

אבל אטמת את זה, סגרת בפני את הדלת והלכת בחזרה אל הסטוצים
היומיומים שלך , אל הטישטוש הממכר של ריצוי עצמי ועם זאת כמיהה
למשהו יותר טוב, אני יכולתי להיות משהו יותר טוב! אבל פספסת,
ולחשוב שאותך הערכתי יותר מכולם על שימת לב לפרטים, רק חבל שלא
שמת לב אל הדבר הגדול ביותר שאי פעם נתתי לך.

עד אז ושלעולם לא תדעי שאני אהבתי אותך, אך לא עוד.