אחרי התרוצצות מטורפת בחודש יולי החם
משאירה אחרי אינספור חוויות מתוקות כמו שוקולד שווייצרי
ונעימות כמו שמיכת פוך בליל חורף קר
אני עושה את דרכי למקום הזה שכולם לא מפסיקים לדבר עליו
עשיתי עד כה דרך בהחלט לא רעה
מאמץ, ריקוד, ספונטניות, כאבים, אהבה, טיסה, הנאה
הכל בהחלט היה
ועכשיו כשבגדיי מתחלפים ברכוש המדינה
ואני בעצמי נספרת כמספר במחלקה
רגליי רועדות ושפתיי נמחצות תחת הלחץ
הדמעות יורדות במרץ ואני עודני אוחזת בכל מה שעושה לי טוב
משתדלת להרגיע את נשימתי
ולא להתמוטט תחת התיק מלא הירוקים
ומחפשת את דרכי החדשה
ל ב ד ?