הפרש בנפשי כבר מוכן למסע
שריונו כבר מוכן, מוכנה הקסדה
מעוטר בסמלים ושחוק חלודה
אך הפעם משאיר את סוסו באורווה

צלקות מקרבות שעברו ואינם
מועקות בכלוב צלעותיו המופנם
גולגולת שחוקה מברזל ופחם
וירעיד את ליבי עם פזמון מחוכם

עטפני מתכת, הכן למחר
לזמנים שבהם לא אדע מה לומר
לימים של חולשה, כשעורפי כבר נסמר
ולא כמו קדוש שנצלב ממוסמר

אתה שם תמיד, כמו מן רפא דהוי
מחכה באיפוק לזמנים של שינוי
מצללים, קור וחושך צלמך בנוי
אך תפרוץ בשנייה כשהסבל צפוי

פניך, עליהן נצחי החיוך
לא מוסט אם המלל הופך לסבוך
עוצרני אם רגש מוכיח הפוך
משאיר אחריך רק עשב חרוך

אותי כבר החלפת כשכלום לא נשאר
עם חרב קילפת פצעים בעבר
פיקחת כשלב תכליתי אז נשבר
רצחת כששום פתרון לא נותר

עטפני, עטפני מושיע אמת!
כה כבירה בין חיים מהותו של המת
למדני, חבקני בקור מתכתי
בפרט ברגעים שהאויב הוא אני