עוד בחוורון פני נראים עקבות החולי,
עיני מצטצמות מול סנוורי חמה.
יצאתי מחדרי כדוב משנת החורף;
הכלו כבר המים מעל האדמה?

ומוצפים חושי כאפיקים בנגב:
עירי לובשת חג ועדיים לרוב.
יסמין, הרדוף, סיגל שעל ראשה כנזר
ככתם פז עוטרים את תלתלי הרחוב.

פעוט בנדנדה בצל חופת הפיקוס,
ובאוויר רינת הדרור במלוא הודה.
תותי-בר בשלים על העצים יסמיקו,
כמצח נערה בשמוע קול דודה.

בצהרי קינג ג'ורג' קפה נמזג כמים
בהתנגן שיחות סביב שולחנות קטנים.
מכוניות סביב חגות במחול מחניים
והבריות פוסעות ברחוב נושאות סלים.

בשוק גבעות בשלל צבעים של פרי וירק,
ומטר קריאות מוכרים שזו לזו עונות.
מתערבבים ריחות לימון, כמון ופרג
ראשי סחרחר ולא אדע לאן לפנות.

שמיים מתעטפים רדיד סגול בערב;
כחל, שרק ופוך לעין הכוכבים.
אך באור יקרות כל תל-אביב מוארת.
לחוף הים פוסעים זוגות נאהבים.

הדי הנשפים מרווים צינת הלילה
ומקפץ שיכר צונן מן הכוסות.
עירי עודה ערה, חוגגת ולא די לה;
עוד יש סרטים לראות בהצגת חצות.

בגן מאיר משחקים סטודנטים פוקר
ומדיינים בניטשה, סארטר וקאמי.
מוכרים כריכים בקיוסק גם בשלוש בבוקר,
ומכבסה פועלת בשירות עצמי.

אך גם בלב סאון המון נטול ארשת,
מול טיח מתקלף או ברז גז מחליד,
משחקים הילדים קלאס ותופסת,
ותחת עץ בנות נוגנות בחלילית.

ובסוף הרחוב אשר היה אכזר כאשד,
ובמרוצו את כרמך השית בתה,
נמצאת פינה צנועה בה כה צלול השקט,
עד שמוע קול העיר נושמת בשנתה.

ועם עלות היום כבדו גם עפעפיה.
מחר שנית הרחק מחיק עירי אסע.
אך בזכרונותי אקפיד לשוב אליה
והד קולה בתרמילי כפת מסע.