זה לא אתה.
זה פשוט הזמן הלא נכון,
זה התפקיד החדש,
זה המרחק,
זה הטלפון הארור.
זו לא אני.
זה רק הדיכאון והמירמור,
זה רק הכאב.

זו לא אשמתנו.

אבל זה קורה-
הקרח נמס ומתרסק באלסקה,
אנשים מתים, זנים נכחדים.
כולנו נקפא למוות
או שנגווע ברעב.

זו לא אני , זה לא אתה,
אבל זה קורה.
ואנחנו נעלמים אחד לשני-
כמו ציפור דודו אגדית.

הכל מתפורר, וזה בסדר.
זה אמור לקרות-
מי שחזק שורד, מי שחלש אובד
וצולל עמוק בתהומות השכחה.

ככה זה אמור להיות - זו עובדה מדעית.

הלכנו לאיבוד זו לזה.
וזה בסדר, זה קורה.