שוני זיל / בינתיים |
אני לא מדבר.
כשאני רוצה לדבר,
אין לי מה להגיד.
תמיד כשפתאום איזה רגש עובר,
אני נשטף דכאון שהולך וגבר.
אני רוצה את הכל,
ומסתפק גם בכלום.
אני רואה בשחור,
גם אם זה עדיין רק חום.
אני לוקח מילה במקום של משפט,
ומנסה לשכנע שכל שיש לי זו את.
אני מוותר בקלות,
ובעיקר לעצמי,
וחי עם זה די בסדר,
כי הכל זה זמני.
אז מה שצפוי עוד שנה ושתיים
שהכל לנצח ימשך, כרגיל,
אבל בינתיים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|