אני מאלה שלא.
לא משנה מה אני עושה,
בסוף זה נגמר. וזה כואב. תמיד.
ולוקח לו כל כך הרבה זמן, לכאב, ללכת.
ולפעמים זה כמו בלון, שמנפחים
ומנפחים,
עד שבסוף
הוא מתפוצץ לך בפרצוף.
ואתה מתחיל לפחד, שגם בפעם הבאה זה יקרה.
ואז אתה מתחיל לפחד מבלונים.
אז אני לא מפחדת מבנים,
גם לא מקשרים איתם,
אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שבסוף,
איכשהו,
הם יפגעו בי.
והם כן,
לרוב.
אולי זה בטעות.
אולי זה בגללי,
אני לא יודעת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.