הירח מתחבא לו בינות הרים,
כשמשרתיו ועבדיו בדממה מאירים,
תרדמה מושלכת על כל הכפרים,
נשפכת על דף תוגת משוררים,

נרגעת לעת ערבית מרוצת העבים,
נושקים עתה שמיים ללחיי רגבים,
עצרה למנוחת ליל שיירה של רוכבים,
בשדרה פוסעים לאיטם זוג אוהבים,

חושך קדוש נטה ללון על הכתלים,
יודעת הכר שובע מאוזני עוללים,
רוגע נסתר חולש אט על הגלים,
בעיניים עצומות ערבית מתפללים,

מלאך הכרם מרדים את העוללות,
לא יפריע השועל למנוחת תרנגולות,
ישן הלביא ולצידו נמות האיילות,
הו, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות!

רוח לילי בא לחלוני והוא קודר,
את עפעפיי בתרדמת מנסה לשבר,
בוא, רוח ים, וכבה את הנר,
כי אני,
את הלילה שלי,
הצלחתי לשמר.