|
נהגנו לדבר בשפת הגוף
שפתיי לשלך נצמדות
ברוך תחילה, תאוה בסוף
ידיך כל גופי מודדות.
רגלי-אילה וגבעת-התחמושת
מפשיטים אנחות וגניחות,
ממלאים הלל הברות.
עולה חום גופנו
בצורה מסוכנת
כמה אני זקוקה לזה, עתה.
8/8/06 |
|
|
"יהיה טוב"
"ממש לא"
"בכלל לא רע"
האופטימי,
המציאותי, וזה
שאינו יודע
מכלום הלכו
ברחוב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.