לפעמים עולה בי תהייה משונה אם לא המצאנו אחד את השניה, אם לא
היינו גריפין וסאבין של התגובות האלקטרוניות, אם לא הזיתי
אותך, אם לא היית אתה המוזה שלי, אני המוזה שלך, אם היינו רק
אותיות משוכות על גבי גלויות ובתוך מכתבים.. וכאשר אני מסתכלת
על כרטיס של אוטובוס, עליו מודפסים תאריך, מיקום ושעה, אני אז
יכולה להיות בטוחה, שההזיה הזו של הנסיעה הארוכה, לשם וחזרה,
ביום שישי האחרון של יוני, שהיא לא פרי דמיוני, שגם הגוף שלי
היה שם, לא רק אני, ושאפשר לעבור את החום הזה, של הקיץ.
(2/7/2006)