אבני הרציף עמדתי בדד
חולפים הקרונות בעדי
קלסתרי מסתתר בקלסתר הצופה בי
מבעד לדוק שטיוני
ולמרות יערות ולמרות הסירות ולמרות אומה ארורה
עיקש ונוטף מאכלס כורסתו פדחתו מנצנצת קמורה
ממלמל עיגולים נצחיים לאחוז
זרועותיו נעוצות בי לבל ישמט
וזגוגית חלונות הקטר, אישונים כחלחלים פעורים,
להרחיק המכה להרחיק השתיקה להרחיק מזוועות נעורים.

בודדים להכעיס הקרונות השפופים משתרכים אחרית הקטר
נקטר האלים לא ישטוף תקתוקים מחוגי שחרית המחר
זהו אני בעורי הטרי מתכמש לאיטי מיקרוסקופית
גופה מרקיבה אנוכיית ונבובה עטויה הינומה פילנתרופית
על אבני הרציף אעמוד אשתהה והנה הקרונות אבודים
בבואה חמקמקת אלי משתקפת זונקת חלון אחורי
ואצפה בשיני הזמן לועסות
פיסות השלכה המכסות על
אמת כרונולוגית בלתי מנוצחת:
המוות הוא ארץ מובטחת.