אמיר קרת / טיוטה #45 |
מתחיל לכתוב
אחרי כל כך הרבה זמן,
כן לא, ולא יודע
נמשכו כבר יותר מדי,
ואני התבלבלתי
רק המילה עצמה
מסובכת מספיק
בשביל לבלבל אותי שוב.
אני מנסה למצוא כיוון
נזכר בשיר של ג'ון לנון
How can I go forward when I
don't know which way I'm facing?
חסר תקווה.
תמיד שאני אומר נואש,
כוחותי הפנימיים אזלו
אני חושב על חיוכך
ומתמלא כמעה.
וכך אני ממשיך
לעבור עוד לילה ויום
פוחד שמא נפרד לחלוטין.
משונה, אתה מרגיש קרוב לאדם
ולאחר הפרידה הוא זר.
אותו אדם שתמך בך לעזר
מתקפל והולך - עצם המחשבה מכאיבה לי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|