|
וכל כך חסרים לי עכשיו
חיוכך התמים והמוכר
שיפולי שיער ראשך על הכר
הטבעת הקטנה על אצבעך הענוגה
המהום קולך במנגינה נוגה
יד עוטפת, מחבקת וחמה
הדגדוג בכף רגלך העירומה
וצליל נשימתך
אהבה קדומה |
|
|
האדם, יש לו
אופקים. עם הזמן
האופקים שלו
הולכים
ומצטמצמים, עד
אין סוף, עד שהם
הופכים לנקודה.
אז אומר האדם:
זו נקודת ההשקפה
שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.