כשמפציעות קרני השמש הראשונות
מעבר להרי מואב הרחוקים
אני איתך
וכשהחום מפיג אט-אט את הצינה
ורסיסי הטל באור אשמורת מבהיקים
אני איתך

בצהרי היום, האדמה לוהטת, צורבת את כפות רגליי
אני פוסע בשדה בין פרפרים, איתך מחשבותיי
והאוויר החם עולה כאד מן השבילים
וכל כולי תפילה להיות איתך עוד אלף אביבים

כשהחמה גולשת בנגינה למערב
וצובעת השמיים בגוני אדום-זהב
אני איתך
וכשנוצצים הכוכבים הראשונים מן המזרח
והאור האחרון אל פאתי רקיע מן הים נמתח
אני איתך

ולעת ערבית, נושבת רוח קלילות
ומן העננים נושרות טיפות של סתיו
ומשערותיי הרטובות, נושרות על לחיי טיפות
ומן הגעגוע כל גופי נרעד
והיה בוקר, ויהי ערב,
יום אחד