אורן הס / סימביוזה |
והים של התלאות הרבות עמד
לרגע אחד כנציב קרח,
חיבקת אותי אל הלב המוזהב שלך
אמרת לי
אתה רועד
היית לשכנה ולבת ברית
לאחד שמעולם לא ידע
בריתות או שכנות
נוצר אי
הלב הזה עוד ייקח
את היד הזו,
וישאיר בה מספיק אש
הכל יישרף בה
אבל לפני כן אולי
הוא ילמד לתת בה אמון,
ולפני כן אולי
היא תלמד לתת בו אמון
כשהגשרים יחצו
והסכרים ייפרצו
ירד הגשם בעולם
שבע שנים ואז יירפא
ובלילה לא תוכל להאמין בזה יותר
תחייך כמו מוקיון
ותשחרר את זה
ודווקא אז
זה יבוא
בלי הבטחות בלי הבטחות
בלי צורה מוגדרת
בלי מילה מותנית בצליל
בלי הבטחות
צלול כמו נקישה של אבן במים שקופים
ואז תביני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|