אביחי, כשמך כן הוא. אביך חי, אתה לא.
ילד זהב עם חיוך שלא נגמר, כך לקחו אותך, אך בשבילי עודך חי.
צריך לחזור מהצבא בסופ"ש הבא.
אך המציאות היא שונה השארת לנו רק מצבה לבנה.
המילים עוד מהדהדות בראשי "אביחי נהרג" זה לא יכול להיות, אין
במילים הללו שום הגיון אתה צריך לבוא הביתה שנסע לים בלילה
לשבת להריץ חוויות על הצבא, רק התגייסת מלא מרץ ותושיה.
לב זהב עם רוח שטות שהיא רק שלך. כזה אתה מחייך בכל תמונה
שהשארת לנו למזכרת.

כבר כמעט עברו חודשיים ותמונתך מסרבת להרפות את דמיוני. מסרבת
להאמין שגם אתה בין המלאכים שעלו לשמים.
אולי בפעם הבאה שיפול כוכב תחזור איתו אילנו?! כן אה... אני
מהאלה שחולמים.

אני מקווה שאתה שומע ורואה אותנו מלמעלה כמה אנחנו מדברים עליך
ונזכרים בך. כמה אנחנו מתגעגעים אליך ולא מפסיקים להתגעגע
אפילו לשנייה אחת.
הייתי היום בחוף שלנו בים, שלחתי לך נשיקה ענקית מעומק ליבי
נשמתי אותך אל תוכי והרפתי מהכאב שנפל בגופי.
איך נפלו גיבורים הם אומרים אני שואלת איך נלקחו גיבורים?!
מבטיחה שאשוב לבקר,

אני.